כילד התלוויתי לאבי ,לסיבוב הקניות בשוק מחנה יהודה בירושלים.
אבא הולך בשוק ואני אחריו, מברך את כולם, אבל קונה רק בדוכנים מסוימים.
עוצר לשיחה קצרה אצל אחד, אבל קונה אצל השכן שלו.
כולם הכירו את כולם.
וכל התוויות על המוצרים עם שמות מוכרים:
ג'אפה, תוצרת ישראל, כחול לבן.
קרטונים שעליהם שמות של מושבים, קיבוצים, מושבות
ורק בדוכן אחד היה "תוצרת חוץ''...
השוק כמו לב ענק "פועם" את שפעת הארץ.
חיים מקומי, קרוב מוכר.
עברו מאז כארבעים שנה.
היום אנחנו הולכים לסופרמרקט, נכנסים לרכב
חונים בחנייה סטרילית ונכנסים לחלל אחד שבו יש הכל.
אוכל מוכן, מתועש, ארוז. קר.
ובתוכו, תוספים משמרים, תוספים מייפים, תוספים מנפחים.
תפוחים מארצות הברית, מנגו ממקסיקו, בשר שהגיע בספינות ענק מצידו השני של העולם.
הכל ארוז בפלסטיק, קלקל , שקיות על גבי שקיות.
והכל הגיע מרחוק, רחוק, זר מנוכר .
מחקלאים ללא שם,
ממפעלים.
דרך עשרות מתווכים.
המחיר בקופה, קטן.
אבל המחיר הסופי גבוהה.
טיול בטעמים דוגל בערכים של תנועת ההאטה העולמית. (slow food)
לאכול מקומי, לאכול עונתי, לאכול רב זני ולאכול בעיקר אוכל מבושל.
תנועת ההאטה שמה דגש מיוחד על מוצרי מזון מקומיים, על ספקים מקומיים והיא נכון להיום בראש הגל של הקולינריה העילית העולמית.